תפילת חג הקורבן

ביום רגיל יש כידוע חמש תפילות.

בחג ישנה תפילה נוספת כלומר בימי החג יש שש תפילות.

בשונה מחמש התפילות הרגילות לתפילת החג אין קריאה לתפילה. זמנה של תפילה זו על פי המסורת המוסלמית הוא לאחר הזריחה כאשר השמש עולה לגובה שמוגדר בהלכה כמידת רומח, כלומר כאשר השמש מתרוממת כמידת רומח מעל לאופק זה זמן תפילת החג. על פי חישובים כמטר מעל לאופק.

סוף זמן תפילת החג הוא כאשר השמש מגיעה לקו מחצית השמיים

קורבנות החג

לפי רוב הדעות שחיטת הקורבן הינה בגדר חובה דתית.

הנביא מוחמד נהג בכל חג לשחוט בעצמו את הקורבן.

הקורבן שנשחט מביע את הקירבה בין המאמינים לאללה זכר לקורבן אותו הקריב איבראהים במקום בנו איסמאעיל.

ניתן לשחוט כקורבן גמלים, פרות, כבשים ועיזים. על הבהמה להיות בבעלותו של מי ששוחט אותה וללא מומים.

כמובן שבזמן השחיטה, למי ששוחט את הבהמה צריכה להיות כוונה בשחיטה שהוא עושה זאת כדי להתקרב לאללה.

בזמן השחיטה יש להיות עם הפנים לכיוון מכה. ניתן לשחוט את הבהמה עד היום האחרון של החג, הזמן הכי טוב הינו ביום הראשון עד חצות היום.

כאשר חוזרים מהתפילה נוהגים לשחוט את הבהמה זכר לעקדת איסמאעיל.

לגבי שחיטת הבהמה ישנן מספר הלכות: על הסכין להיות חדה מאוד כדי שהבהמה לא תסבול, יש לקחת את הבהמה בעדינות אל מקום השחיטה ולהניח אותה על צידה השמאלי עם פניה לכיוון התפילה – אלקיבלה, יש להסתיר את הסכין כך שהבהמה לא תראה אותה.

את בשר הבהמה יש לחלק לשלושה חלקים ולחלקם בצורה הבאה:

1/3 נותנים לעניים,

1/3 לבעל הבהמה,

1/3 מתנה למי שרוצים.